הכל על צוואות

צוואות - כל מה שרציתם לדעת​​

כל אדם עתיד להשאיר אחריו משהו בעולם הזה לאחר לכתו – מי יותר ומי פחות.
יש המעדיפים שלא “להתעסק” במחשבות על המוות ועל מה שיקרה לאחר לכתם ומשאירים את חלוקת עזבונם להוראות חוק הירושה.

צוואות

ואולם, מי שרוצה להסתלק לבית עולמו מתוך מחשבה וידיעה שהשאיר “שולחן נקי”, מעדיף להשאיר מראש הוראות ברורות ופורטות על אשר ייעשה ברכושו ובנכסיו לאחר מותו.
איך מבטיחים שבני-המשפחה לא יטרפדו את רצונו של המת לאחר לכתו ויתנגדו לקיום הצוואה?
מאלו טעויות רצוי להימנע?

ראשית, נכיר את סוגי הצוואות הקיימים עפ”י החוק בישראל – חוק הירושה מכיר בארבעה סוגי צוואות:

  • צוואה בכתב יד
    חייבת להיות בכתב ידו של המצווה ולכלול תאריך וחתימה. צוואה הכתובה בכתב-יד של אדם אחר, שאיננו המצווה (כגון: כאשר המצווה עצמו אינו יודע קרוא וכתוב או שמסיבות בריאותיות אינו מסוגל לכתוב) – איננה תקפה, אף אם יוכח שהחתימה עליה היא חתימת המצווה.כתב-היד הינו, אם כן, אלמנט בסיסי בצוואה מסוג זה; לעומת זאת, התאריך או החתימה – אם הם חסרים במסמך הנחזה להיות “צוואה” – ניתן להתגבר על חסרונם באמצעות ראיות נסיבתיות, אם אכן בית המשפט ישתכנע באמיתות המסמך ובעובדה שנכתב בכתב-ידו של המצווה.
  • צוואה בעדים
    יכולה להירשם בכתב ידו של כל אחד, אף אם איננו המצווה בעצמו, או בהדפסה; אך על המצווה לחתום על גביה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזוהי צוואתו. בסוג זה של צוואה יש להקפיד באופן מיוחד ששני העדים אינם בגדר “זוכים” על-פי הצוואה, שכן אז כל הוראות הצוואה הנוגעות להם ומזכות אותם – מתבטלות. ניתן אף להקליט בהקלטת-וידאו את המעמד, ואז – בבוא היום – יהיה קשה יותר לטעון כנגד הצוואה כי נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת וכיוצ”ב טענות.
  • צוואה בפני רשות
    צוואה בפני רשות – צוואה שנחתמת בפני שופט בימ”ש, דיין בית-דין רבני, או נוטריון. המצווה אומר את הדברים לשופט, לדיין, או לנוטריון, הדברים מועלים על הכתב וה”רשות” מאשרת כי המצווה חתם בפניה לאחר שהצהיר כי אלו הוראותיו.
  • צוואה בעל פה
    או, בשמה הידוע יותר, צוואת “שכיב מרע”. צוואה מסוג זה תקפה אך ורק אם המצווה יודע שסופו קרב, ועם זאת הוא עדיין מספיק צלול בדעתו ומודיע על רצונו והוראותיו בנוכחות שני עדים (למשל: פצוע קשה בתאונת-דרכים, המחליף מילים עם אנשי צוות-ההצלה). העדים חייבים לערוך תרשומת על דברי-הצוואה שנאמרו להם בסמוך ככל שניתן לאחר המעמד שבו המצווה ציווה באוזניהם את הוראותיו. ואולם אם המצווה בסופו של דבר לא נפטר בתוך זמן קצר – הצוואה בטלה.

מדוע יש להקפיד לא לטעות בעריכת הצוואה ובתוכנה?

כאשר הוראות-הצוואה עלולות לעורר כעס או חוסר שביעות רצון אצל חלק מבני-המשפחה – בעיקר אלו ש”קופחו” בחלוקת הרכוש מסיבות שונות – חשוב מאוד להקפיד על כל הכללים, שכן הגשת התנגדות לקיומה עלולה לעכב את ביצועה למשך זמן רב ואף לשמוט את הקרקע מתחתיה.

כיצד נימנע מהתנגדות על רקע בריאותי?

מטבע הדברים, חלק נכבד מהצוואות נערכות בגילאים מתקדמים, ואז ה”מקופחים” מתנגדים לצוואה על רקע מצב בריאותי לא תקין לכאורה של המצווה. כדי להימנע מכך רצוי, בכל מקרה של ספק בקשר למצבו הרפואי של המצווה – לבקש ולקבל אישור רפואי הנכון ליום עריכת הצוואה. אישור כזה צריך להתייחס למספר פרמטרים הקובעים את מצבו הקוגניטיבי של המצווה, לאחר שיחה של הגורם הרפואי עימו ובדיקת רצונו והתרשמות כללית ממנו.

כיצד נימנע מהתנגדות על רקע הוראות לא הגיוניות בצוואה?

חוק הירושה נותן לבית-המשפט את האפשרות לבטל תנאים או הוראות בצוואה שהן בלתי חוקיות, בלתי מוסריות או בלתי אפשריות. אולם, לא כל תנאי הנראה “בלתי הגיוני” ייחשב ככזה. למשל, נקבע בפסיקה כי אין פסול בכך שאדם ציווה בצוואתו שבמידה ובנו יתגרש מאשתו, יירשו אותו רק הנכדים ולא הבן. בית-המשפט קבע, כי הוראה זו נועדה להבטיח את עתידם של הנכדים לאחר גירושי הוריהם ולכן זוהי הוראה הגיונית שאין בה פסול.

מאידך, התנייה בצוואה שהבן יזכה בירושת אביו רק אם יתגרש (הבן) מאשתו – ככל הנראה תיפסל שכן הוראה כזו נחשבת כ”נוגדת את תקנת הציבור”.

מה עושים כשהמוריש השאיר אחריו חובות לנושים?

החוק קובע, כי לא רק נכסים של אדם שנפטר עוברים ליורשיו, אלא גם חובותיו. כאשר אדם הולך לעולמו, יש לשלם תחילה מעזבונו את כל החובות שהותיר אחריו, והיורשים מקבלים רק את היתרה. עם זאת, היורשים לא יהיו אחראים לחובות שמעבר לגובה העיזבון. היורשים – או מנהל העיזבון, במידה ומונה כזה – יכולים לפרסם מודעה בעיתון יומי המזמינה את כל מי שיש לו דרישה כספית נגד המנוח להודיע על כך עד מועד מסויים, שלאחריו הם מחלקים את הירושה;

אם לא מוגשת דרישה כזו ואם לא הוכח שהיורשים ידעו על החובות בזמן חלוקת הרכוש, הם יהיו פטורים מהחובות. ואם יוכח שידעו, בכל מקרה ישלמו רק עד גובה מה שזכו מהעיזבון.

מה עושים כדי לממש צוואה?

הזוכים עפ”י הצוואה צריכים לפנות בבקשה מתאימה – שתיחתם בפני עו”ד – אל הרשם לענייני ירושה בבקשה למתן צו-קיום-צוואה. לבקשה יש לצרף מסמכים שונים (תעודת פטירה, הצוואה המקורית, צילומי תעודות-זהות של כל היורשים ואגרות המתעדכנות מפעם לפעם).

כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה – אין לצוואה כל תוקף.

לא חייבים להיעזר בעורך דין לשם הגשת הבקשה, אבל רצוי לעשות זאת כדי שכל הטפסים יוכנו ויוגשו בצורה נכונה ומלאה והבקשה לא “תלך ותחזור” עם הוראות לתיקונים והשלמות. התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין קובע תעריף סביר לפעולה זו.

עוה”ד המטפל צריך להודיע – בדואר רשום – לכל היורשים כי הבקשה עומדת להיות מוגשת. לחילופין, ניתן להחתים את כל הזוכים על יפוי-כח ואז אין צורך במשלוח הודעות בדואר רשום.

כל בקשה המוגשת לקיום צוואה מועברת לתגובת נציג האפוטרופוס הכללי וכן מפורסמת בעיתונות, וכל מי שמוצא עצמו נפגע ממנה רשאי להגיש התנגדות לקיומה תוך 14 יום ממועד הפרסום.

במקרה זה, הרשם לענייני ירושה מעביר את הבקשה ואת ההתנגדות לדיון בפני בית המשפט למשפחה, שם מתנהל דיון משפטי. אם הצוואה אינה מורכבת, לא מכילה הוראות בלתי-חוקיות וכדו` ואין בין הזוכים קטינים או חסויים – נציג האפוטרופוס הכללי לא יתנגד לקיומה ויתן אישורו בתוך כחודשיים ימים.

בהנחה שבינתיים לא מוגשת התנגדות ע”י אחד מקרובי-המשפחה – יחתום הרשם לענייני ירושה על צו קיום-הצוואה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
דילוג לתוכן