כמה מרגיז לגלות, כשאתה עומד בפני עיסקת-מכירה, שיש טעות ברישום ואתה צריך להוכיח שאתה זה אתה….
בעבר נהגו לרשום בטאבו שמות בלבד, ללא מספרי זיהוי. הבעלות נרשמה על-שם, נניח: “ישראל כהן” בלי מספר-זהות. לאחר מותו, צריכים ילדיו להוכיח שאותו “ישראל כהן” הרשום בטאבו כבעל הנכס, הוא אותו “ישראל כהן” ז”ל, אותו הם ירשו.
איך הם יעשו זאת ? יצטרכו למצוא שני אנשים, לא מתוך המשפחה (“אדם זר”), שיצהירו כי הם יודעים מידיעה אישית שאביהם היה בעל הנכס לפני פטירתו, ויצרפו מסמכים תומכים.
ואם הם לא ימצאו שני עדים כאלו ? בעיה…
קל הרבה יותר לטפל בענין כל עוד הבעלים בחיים – אז די בתצהיר שלו ביחד עם עוד תצהיר תומך אחד בלבד.
דוגמה נוספת:
אדם תושב-חוץ החליט לקנות נכס בישראל, ומכיוון שלא היתה לו תעודת-זהות ישראלית, נרשם על-סמך דרכונו הזר. את הדרכון (גם הישראלי!) מחליפים בד”כ כל עשר שנים, ומקבלים מספר חדש. בחלוף שלושים שנה, כשהוא רוצה למכור את דירתו, הדרכון הישן כבר מזמן לא בידיו, ושוב – הוא צריך להוכיח שהוא זה הוא…. איך עושים זאת ? חותמים על תצהיר בפני עורך-דין, משתדלים להמציא כמה שיותר מסמכים תומכים (חוזה מקורי של הדירה, למשל) ו- מקווים לטוב…
מסובך ? לא בהכרח.